Seligman Swartzman Gillis Sandman Joffe Yachad Lederman Fleishman

Gus Seligman

Dr. Goodman No'am “Gus” SELIGMANAge: 8719292016

Name
Dr. Goodman No'am “Gus” SELIGMAN
Name prefix
Dr.
Given names
Goodman No'am
Nickname
Gus
Surname
SELIGMAN
Hebrew
גודמן נעם זליגמן
Birth January 14, 1929 (Shevat 3, 5689)
Johannesburg, South Africa - יוהנסבורג, דרום אפריקה

Immigration 1951 (5711) (Age 21)
Tzora, Israel - צרעה, ישראל

Occupation
Agronomonist (Retd.)

Address: Postal address: Agricultural Research Organization - the Volcani Center, P.O.B. 6, Bet-Dagan, 50250 Israel Special delivery address: Agricultural Research Organization - the Volcani Center, Hamacabim St. Rishon Le-Zion, 75359, Israel
Hebrew: אגרונום
Employer: Agricultural Research Organization - Volcani Center
Phone: +972-3-9683226
Note: תולדות חיים
Residence
Ramat Ef'al, Israel - רמת אפעל, ישראל

Address: 19 Rehov HaOranim Ramat Efal 52960 Israel
Phone: + 972 03 2657644
Death December 22, 2016 (Kislev 22, 5777)12:30 (Age 87)


Occupation
תולדות חיים נועם זליגמן נולד בשנת 1929 ביוהנסבורג, דרום אפריקה. בשנת 1949 הוא קיבל את התואר הראשון בלימודי חקלאות באוניברסיטה של סטֶלֶנבּוֹש ולאחר מכן השתלם בעבודה מעשית כמרכז חוות הכשרה (1950-1951); בשנת 1951 עלה לישראל, עם עלייתו ארצה, הצטרף לקיבוץ צרעה. בשנת 1953 התקבל לעבודה באגף לשימור הקרקע של משרד החקלאות. בשנת 1958 חזר לדרום אפריקה להשלמת תואר שני באקולוגיה באוניברסיטה של ויטוואטֶרסרַנד. בשנת 1959 מונה למתכנן מרעה ראשי ובתוקף תפקידו שימש יו"ר ועדת המחקר במרעה. בשנים 1964-1969 הוא היה מנהל התחנה לחקר הסחף של האגף לשימור הקרקע. במסגרת עבודתו באגף לשימור הקרקע היה אחראי לביצוע סקר מרעה ארצי. בשיתוף עם עמיתים בתחנה לחקר חקלאות ובמשרד החקלאות, עם נפתלי תדמור ("קופיש"), יוסף ("סֶפי") כצנלסון, זאב נאוה, וצבי רז הגדירו את טיפוסי המרעה בארץ ואת ערכם כמזון לבעלי חיים והעלו את הממצאים על מפות ששמשו להקצאת שטחי מרעה למשקים בשנות ה- 60. העבודה המשותפת סוכמה בשנת 1959 בספר "המרעה הטבעי בישראל" (בהוצאת ספרית הפועלים) שריכז את הידע שהצטבר בארץ עד לעת ההיא בענייני צומח המרעה, השבחתו וניצולו. את הדוקטורט הוא סיים בשנת 1973 באוניברסיטה העברית בירושלים בנושא: "הפיטו-סוציולוגיה של צומח הגולן". כאחראי על פיתוח המרעה במשרד החקלאות, היה גם פעיל בקידום המחקר במרעה. כך הוקמה חוות המחקר "כרי דשא" בערבות המרעה בגליל המזרחי הגשום, יחסית, וחוות "מגדה" בנגב הצפוני השחון. בשתי חוות אלה, ייחודיות בארצות אגן הים התיכון, בוצעו רוב המחקרים שעסקו בפיתוח ובניהול המרעה הטבעי והמרעה הזרוע בתנאיי בעל בארץ. בהמשך, בשנות ה- 80 הוא יזם את הקמת חוות המחקר חט"ל - חורש טבעי למרעה, בגליל המערבי לחקר אפשרויות השימוש בשטחי חורש כמרעה לעדרי בקר לבשר. חוות המחקר האלה פעילות עד היום הזה. בשנת 1969 הצטרף למכון לגדולי שדה וגן במינהל המחקר החקלאי. תרומה ופעילות ציבורית במינהל המחקר החקלאי ומחוצה לו: בתחילת שנות ה-70 התמנה למנהל המחלקה למרעה טבעי ולמספוא. לימים, קיבל את ניהול המחלקה למשאבי טבע שכללה את היחידות הנ"ל וכן את המחלקה ליעור. בשנות ה- 70 השתתף בפרויקט רב-שנתי עם חוקרים הולנדים, שעסק בחקר הגורמים הקובעים את הצמיחה של גידולים באזורים שחונים. הפרויקט כלל ניסויים בחוות מגדה ופיתוח מודלים לסימולציה במחשב של הצמיחה של כרי מרעה ושל שדות חיטה. בהמשך, הוא היה בין העורכים (יחד עם פרופ' קורנֶליס דה ויט, דר' תיאו אלבֶרדה ודר' הֶרמן וַן קוילֶן מהאוניברסיטה החקלאית בווַגֶנינגֶן, הולנד) של ספר שריכז את סיכומי העבודות הרב-שנתיות אשר בוצעו במסגרת הפרויקט במגדה. הספר הוצאה לאור בהולנד (Food from Dry Lands, 1992). בשנות ה- 80' השתתף בפרויקט משותף עם חוקרים מישראל, מצרים ומארה"ב על פיתוח מערכות מרעה משופרות בסביבה ים-תיכונית. יחד עם עמיתים ממצרים הוא פיתח תכנית לסימולציה של ממשק רב-יעדי של כבשים במרעה. הוא זכה להכרה כסמכות בנושאי מרעה ים-תיכוני ובשנת 1995 כתב את הפרק על ממשק מרעה ים-תיכוני בספר שיצא לאור באנגליה - "Ecology and Management of Grasslands". היו לו קשרים בינלאומיים ענֵפים שכללו נתינת קורס במרעה טבעי בוולטה עלית (1962), שליחות לאזורים יבשים ברוסיה (1966) ולקַזווין באירן בקשר לשיקום החקלאות שם לאחר הרעש הגדול (1963) ומשימות מחקר בדרום אמריקה (1976). תוצאות מחקריו פורסמו בעיתונות המקצועית המקומית והבינלאומית, בכנסים בארץ ובחו"ל ובקורסים באוניברסיטה העברית. הפרישה לגמלאות ב-1994 פרש ד"ר נועם זליגמן לגמלאות, אך המשיך להנחות מחקרים במרעה ולהרצות בקורס ("מערכות מרעה טבעי") בפקולטה למדעי החקלאות, המזון והסביבה ברחובות. http://www.agri.gov.il/he/pages/594.aspx# 1) Range Management and Improvement: Synopsis of a Course Given Under the Auspices of CCTA-FAMA at Ouahigouya, Upper Volta, 16th-31st October, 1962. Authors Aharon Avram, Noam Goodman Seligman, Israel. Misrad ha-haqlaut, Commission for Technical Co-operation in Africa South of the Sahara. Ministry of Agriculture. 2) הענות המרעה הטבעי החד-שנתי בהרי אפרים לדישון חנקני Authors Noam Goodman Seligman, Yaron Meron, 1968 3) דישון מרעה טבעי: ומרעה בעל בתנאים האלקימיים של הרי מנשה בשנת תשכ"ה Authors Noam Goodman Seligman, Israel. Misrad ha-haqlaut. Agaf leshimmur qarqa weniqquz, Israel. Sherut ha-meteorologi, Mosad hinnukhi hare Ephraim. 1965 4) Migda System 1 (MIGS1): A Model for Studying Management Systems of an Integrated Sheep-wheat Farm in the Semi-arid Zone of Israel. Authors Noam Goodman Seligman, R. W. Benjamin, Ezra Eyal, Minhal ha-mehqar ha-haqlai. Makhon legiddule sade wegan, Minhal ha-mehqar ha-haqlai. Makhon levaale hayyim. 1981. 5) ניתוח גאובוטני כמותי של צומח הגולן Noam Goodman Seligman Hebrew University of Jerusalem, 1973, PhD
Note
זליגמן נועם SELIGMAN NOAM GOODMAN נועם נולד ב- 1929 ביוהנסבורג, דרום אפריקה, שם הוא רכש את השכלתו האקדמית והחקלאית הבסיסית. בשנת 1949 הוא קיבל את התואר הראשון בלימודי חקלאות באוניברסיטה של סטֶלֶנבּוֹש ולאחר מכן השתלם בעבודה מעשית כמרכז חוות הכשרה (1950-1951); בשנת 1951 עלה לישראל, ובשנת 1958 חזר לדרום אפריקה להשלמת תואר שני באקולוגיה באוניברסיטה של ויטוואטֶרסרַנד. את הדוקטורט הוא קיבל בשנת 1973 מהאוניברסיטה העברית בירושלים עבור מחקר על הפיטו-סוציולוגיה של צומח הגולן. עם עלייתו ארצה, הצטרף לקיבוץ צרעה ובשנת 1953 התקבל לעבודה באגף לשימור הקרקע של משרד החקלאות. תחילה הועסק כמתכנן מרעה ובשנת 1959 מונה למתכנן מרעה ראשי ובתוקף תפקידו שימש יו"ר ועדת המחקר במרעה. בשנים 1964-1969 הוא היה מנהל התחנה לחקר הסחף של האגף לשימור הקרקע. במסגרת עבודתו באגף לשימור הקרקע היה אחראי לביצוע סקר מרעה ארצי. בשיתוף עם עמיתים בתחנה לחקר חקלאות ובמשרד החקלאות (נפתלי תדמור ("קופיש"), יוסף ("סֶפי") כצנלסון, זאב נאוה, וצבי רז) הגדירו את טיפוסי המרעה בארץ ואת ערכם כמזון לבעלי חיים והעלו את הממצאים על מפות ששמשו להקצאת שטחי מרעה למשקים בשנות ה- 60. העבודה המשותפת סוכמה בשנת 1959 בספר "המרעה הטבעי בישראל" (בהוצאת ספרית הפועלים) שריכז את הידע שהצטבר בארץ עד לעת ההיא בענייני צומח המרעה, השבחתו וניצולו. כאחראי על פיתוח המרעה במשרד החקלאות, היה גם פעיל בקידום המחקר במרעה. כך הוקמה חוות המחקר "כרי דשא" בערבות המרעה בגליל המזרחי הגשום (יחסית) וחוות "מגדה" בנגב הצפוני השחון. בשתי חוות אלה, ייחודיות בארצות אגן הים התיכון, בוצעו רוב המחקרים שעסקו בפיתוח ובניהול המרעה הטבעי והמרעה הזרוע בתנאיי בעל בארץ. בהמשך, בשנות ה- 80 הוא יזם את הקמת חוות המחקר חט"ל (= חורש טבעי למרעה) בגליל המערבי לחקר אפשרויות השימוש בשטחי חורש כמרעה לעדרי בקר לבשר. חוות המחקר האלה פעילות עד היום הזה. בשנת 1969 הצטרף למכון לגדולי שדה וגן במינהל המחקר החקלאי,ומונה למנהל המחלקה למרעה טבעי ולמספוא. לימים, קיבל את ניהול המחלקה למשאבי טבע שכללה את היחידות הנ"ל וכן את המחלקה ליעור. בשנות ה- 70 השתתף בפרויקט רב-שנתי עם חוקרים הולנדים, שעסק בחקר הגורמים הקובעים את הצמיחה של גידולים באזורים שחונים. הפרויקט כלל ניסויים בחוות מגדה ופיתוח מודלים לסימולציה במחשב של הצמיחה של כרי מרעה ושל שדות חיטה. בהמשך, הוא היה בין העורכים (יחד עם פרופ' קורנֶליס דה ויט, דר' תיאו אלבֶרדה ודר' הֶרמן וַן קוילֶן מהאוניברסיטה החקלאית בווַגֶנינגֶן, הולנד) של ספר שריכז את סיכומי העבודות הרב-שנתיות אשר בוצעו במסגרת הפרויקט במגדה. הספר הוצאה לאור בהולנד (Food from Dry Lands, 1992). בשנות ה- 80' השתתף בפרויקט משותף עם חוקרים מישראל, מצרים ומארה"ב על פיתוח מערכות מרעה משופרות בסביבה ים-תיכונית. יחד עם עמיתים ממצרים הוא פיתח תכנית לסימולציה של ממשק רב-יעדי של כבשים במרעה. הוא זכה להכרה כסמכות בנושאי מרעה ים-תיכוני ובשנת 1995 כתב את הפרק על ממשק מרעה ים-תיכוני בספר שיצא לאור באנגליה -"Ecology and Management of Grasslands". היו לו קשרים בינלאומיים ענֵפים שכללו נתינת קורס במרעה טבעי בוולטה עלית (1962), שליחות לאזורים יבשים ברוסיה (1966) ולקַזווין באירן בקשר לשיקום החקלאות שם לאחר הרעש הגדול (1963) ומשימות מחקר בדרום אמריקה (1976). תוצאות מחקריו פורסמו בעיתונות המקצועית המקומית והבינלאומית, בכנסים בארץ ובחו"ל ובקורסים באוניברסיטה העברית. ב-1994 פרש ד"ר נועם זליגמן לגמלאות, אך המשיך להנחות מחקרים במרעה ולהרצות בקורס ("מערכות מרעה טבעי") בפקולטה למדעי החקלאות, המזון והסביבה ברחובות.