The Great Synagogue and Shulhoyf of Vilna (Vilnius)

תקציר

בית הכנסת הגדול והמפואר של וילנה (וילניוס) היה המונומנט העתיק והחשוב ביותר של יהדות ליטא. לצערנו, כמו רוב המבנים של התרבות היהודית־הליטאית, בית הכנסת הגדול אבד. כחלק מהתהליך למציאת דרך הולמת להנצחת בית הכנסת והמבנים הקשורים אליו, אנו מציעים להקים משלחת משותפת של אנשי מקצוע בתחום המורשת מליטא ומישראל, שתחפור, תשמר ותציג באתרם את שרידי בית הכנסת הגדול, כחלק מתוכנית כוללת לשמירה ארוכת טווח על זכרה של הקהילה היהודית של וילנה, "ירושלים דליטא".

בית הכנסת נבנה בין השנים 1633 ו־1635 בסגנון רנסנס־בארוק, והיה מוקף במבנים נוספים בתוך השולהויף (חצר בתי הכנסת) דמוי המבוך – מתחם של שנים־עשר בתי כנסת ומוסדות קהילתיים נוספים, שהיה למרכז גדול של לימוד תורה, ללב תנועת המתנגדים של יהדות ליטא ולביתו הרוחני של הגאון מווילנה. לאחר מאות שנות קיום, עם השמדת הקהילה היהודית של וילנה כולה, נבזז ונשרף מקדש זה – החשוב במקדשי יהודי ליטא – בידי הגרמנים במלחמת העולם השנייה, ושרידיו נהרסו מאוחר יותר בידי השלטונות הסובייטיים. על חלק מהאתר נבנה בית ספר מודרני.

בשנת 2011 ערך הארכיאולוג הליטאי זנונאס באובוניס (Zenonas Baubonis) חפירה מוגבלת בבית הכנסת הגדול של וילנה, וחשף חלקים משמעותיים של המבנה המקורי. הצלחת החפירה המקדימה מלמדת על הפוטנציאל שבהמשך החפירה באתר לחשיפת חלקים נוספים של בית הכנסת הגדול ושל המבנים שסביבו. החפירה תספק לנו תשובות בשאלות הנוגעות לאדריכלות של מכלול מבנים חשוב זה, ובה בעת תחשוף שרידים להצגה בעתיד.

לפני החפירה ערכנו ביוני 2015 סקר מכ"ם חודר קרקע (GPR). על סמך תוצאותיו נוכל לכוון את החפירה בעונות הבאות אל האזורים בעלי הפוטנציאל הגבוה ביותר לחשיפת שרידים. העבודה הראשונית תתמקד בחשיפת בית הכנסת הגדול, חלק מהקלויז של הגאון ובית המרחץ עם המקווה.

החפירה תיערך בידי צוות מעורב של פועלים ומתנדבים מליטא, מישראל ומקהילת יוצאי ליטא ברחבי העולם, במטרה להבטיח שהמורשת הבנויה של התרבות היהודית תיתפס כחלק חשוב ובלתי נפרד ממורשת ליטא, שיש לכבדה בידי כולם ולשמרה לדורות.

תיאור מלא של הפרויקט

אף שרק חלק קטן מבתי הכנסת ההיסטוריים ומשאר מבני הקהילה היהודיים בליטא שרדו את השואה, הם חלק מהותי ובלתי נפרד מהמורשת התרבותית של ליטא. אף אחד מהם לא היה בעל משקל וחשיבות רבים יותר מבית הכנסת הגדול והמפואר של וילנה (וילניוס), המונומנט העתיק והחשוב ביותר של יהדות ליטא. לצערנו, כמו רוב המבנים של התרבות היהודית־הליטאית, בית הכנסת הגדול של וילנה נבזז ונהרס. כחלק מהתהליך למציאת דרך הולמת להנצחת בית הכנסת והמבנים הקשורים אליו, אנו מציעים להקים משלחת משותפת של אנשי מקצוע בתחום המורשת מליטא, מישראל וממדינות נוספות, שתחפור, תשמר ותציג באתרם את שרידי בית הכנסת הגדול, כחלק מתוכנית כוללת לשמירה ארוכת טווח על זכרה של הקהילה היהודית של וילנה, "ירושלים דליטא".

בית הכנסת הגדול והשולהויף

בית הכנסת הגדול של וילנה נבנה בין השנים 1633 ו־1635 בסגנון רנסנס־בארוק, לאחר שניתן היתר להקים מבנה אבן במקום בית הכנסת הישן, שנבנה לפי המסורת בשנת 1573. במהלך הזמן הוקף בית הכנסת הגדול במבנים נוספים בתוך השולהויף דמוי המבוך – מתחם של שנים־עשר בתי כנסת ומוסדות קהילתיים נוספים, ובהם בית ועד הקהילה (קהל־שטוב), הקלויז הישן, בית הכנסת של החברה קדישא, קלויז שבעה קרואים, הקלויז החדש של יסוד, הקלויז של רבי אליהו בן שלמה זלמן – הגאון מווילנה, קלויז גמילות חסד, קלויז הצבעים, קלויז בעלי המלאכה חברה פועלים, השטיבל של חסידי קוידנוב, השטיבל של חסידי ליובאוויטש (לימים קלויז תפארת בחורים), וכן בית המרחץ הקהילתי עם מקווה, בית שימוש ציבורי, "באר" קהילתית, דוכני בשר כשר של הקהילה וספריית שטראשון המפורסמת. המתחם כולו היה למרכז גדול של לימוד תורה וללב תנועת המתנגדים של יהדות ליטא.

בית הכנסת הגדול של העיר (די שטאָט־שול) היה מבנה גבוה בן קומה אחת עם גג משופע. הגבלות הכנסייה קבעו שאסור לבנות בית כנסת גבוה מכנסייה. כדי לציית לחוק ובכל זאת ליצור את הגובה הפנימי הנדרש, נקבע מפלס רצפת בית הכנסת עמוק מתחת למפלס הרחוב. מבחוץ נראה בית הכנסת כבן שלוש קומות, אך מבפנים התנשא לגובה של יותר מחמש קומות. בראשית המאה התשע־עשרה נוסף בצד המערבי גמלון עם גלריה מעץ בת שתי קומות. הכניסה, עם פרוזדור, הייתה בצד הצפוני של הבניין. אולם התפילה המרכזי היה מרובע ויכול היה להכיל כ־450 מתפללים. במרכזו עמדה בימה בת שלושה מפלסים, בין ארבעה עמודים בסגנון טוסקני. המפלס התחתון של הבימה הורכב משנים־עשר עמודים, והעליון נשא כיפה מעוטרת. ארון הקודש המפואר בן שתי הקומות שבקיר המזרחי עוטר בגילופי טיח שתיארו צמחים, בעלי חיים וסמלים יהודיים. אל הארון עלו בגרם מדרגות כפול עם מעקות ברזל. מן הקירות והתקרה השתלשלו נברשות רבות מנחושת ומכסף, ובבית הכנסת נשמר גם אוסף יקר ערך של תשמישי קדושה. בצדדיו הצפון־מזרחי והצפון־מערבי של אולם התפילה עמדו מבנים בני שתי קומות ששימשו עזרת נשים, ונקשרו לאולם בחלונות קטנים.

לאחר מאות שנות קיום, עם השמדת הקהילה היהודית של וילנה כולה, נבזז ונשרף מקדש זה – החשוב במקדשי יהודי ליטא – בידי הגרמנים במלחמת העולם השנייה. למרות ניסיונות לשמר את שרידי בית הכנסת הגדול בשלהי שנות הארבעים, הרסו אותו השלטונות הסובייטיים יחד עם מבנים אחרים של השולהויף. במקומם נבנה בית ספר יסודי מלבנים, בסגנון סובייטי צנוע ואופייני. בית הספר על שם ויטה נמונליס (Vytė Nemunėlis), המכסה מחצית משרידי בית הכנסת, פועל עד היום.

החפירה המוצעת בשולהויף של בית הכנסת הגדול בווילנה

הצלחת החפירה המקדימה של 2011 וסקר המכ"ם חודר הקרקע (GPR) שנערך באתר ב־2015 מלמדים על הפוטנציאל שבהמשך החפירה באתר לחשיפת חלקים נוספים של בית הכנסת הגדול ושל המבנים שסביבו. פעולות מקדימות אלה מאפשרות לנו לקבוע את מיקומם המדויק של השרידים שמתחת לפני הקרקע ולהבין טוב יותר את הפוטנציאל הארכיאולוגי של האתר, לפני השקעת משאבים נוספים בחשיפה מלאה של השרידים בחפירה. החפירה תספק לנו תשובות בשאלות הנוגעות לאדריכלות של מכלול מבנים חשוב זה, ובה בעת תחשוף שרידים. שרידים אלה, לאחר שישומרו כראוי וישולבו בהצעה האדריכלית ל"מרכז ההנצחה היהודי בווילנה", יהוו אנדרטה הולמת לאחד המונומנטים החשובים ביותר של וילנה ולעולמה האבוד של יהדות ליטא. מאחר שבניין בית הספר ומבני מגורים אחרים מכסים חלק מהאתר, החפירה מוגבלת בשלב זה לשטחים הפתוחים.

לחפירה המוצעת יש פוטנציאל לספק תשובות לכמה שאלות.

1. ראשונות וחשובות מכולן הן השאלות הנוגעות לבית הכנסת הגדול עצמו. יש להמשיך בחפירת בית הכנסת הגדול כדי לחשוף את שאר חלקי הבימה, את ארון הקודש, את הרצפה ואת הקירות הדרום־מזרחי והצפון־מערבי של בית הכנסת. יש לקוות שייחשפו גם שרידים של בית הכנסת הישן שקדם לו, שהוקם כנראה בשנת 1573, ואולי אף נתונים שיראו אם ההיתר משנת 1593 לבנות מחדש את בית הכנסת אכן מומש. הדבר יוכל לסייע גם לברר אם בית הכנסת הגדול שנבנה ב־1633 הוקם ישירות על יסודות בתי הכנסת הקודמים. נוסף על כך, תיארוך התוספות שבצדי בית הכנסת וגילוי התפתחותן ומראן עשויים לשפוך אור לא רק על תולדות בית הכנסת הגדול, אלא גם לתרום לתולדות האדריכלות של בתי הכנסת במזרח אירופה בכלל. חשיפת יסודות החזית הצפון־מזרחית של בית הכנסת – חלק מהבניין שמעולם לא תועד בצילום או בשרטוט – עשויה לספק מידע ראשוני על בית הכנסת.
2. הקבוצה השנייה של שאלות נוגעת למערכת המים של השולהויף. ממקורות כתובים אנו למדים שבשנת 1759 הונח צינור שהוביל מים ממעיינות וינגריו (Vingriai), שהיו שייכים לנזירים הדומיניקנים, אל מתחם בתי הכנסת. הוא סיפק מים ל"באר" הקהילתית, וככל הנראה גם לבית המרחץ שכלל מקווה ולבית השימוש הציבורי. החפירות עשויות לחשוף את מערכת אספקת המים, את הקשר בין שלושת מתקני המים הקהילתיים ואף את המקווה עצמו.
3. לפי המסורת היהודית הוקם הקלויז הישן, הצמוד לפינה המערבית של בית הכנסת הגדול, בשנת 1440 – תיארוך שנראה בלתי סביר. החפירה עשויה לסייע בקביעת זמן הקמת הבניין וכן בבירור תולדות המעבר המקומר המפורסם שמתחתיו.
4. כמה שאלות פתוחות נוגעות לבית הכנסת של החברה קדישא, לקלויז שבעה קרואים ולקלויז של הגאון. מקורות כתובים מזכירים חדר תפילה של החברה קדישא בשנת 1690, ואילו קלויז שבעה קרואים נוסד כנראה בשנת 1747 בקומת הקרקע שלו. ממצאים ארכיאולוגיים עשויים לאפשר תיארוך נכון של שני חדרי התפילה והבנה ברורה יותר של תולדותיהם המוקדמות. לפי המקובל, הקלויז של הגאון נבנה במקום הבית שבו התגורר הגאון. המבנה הוסב לקלויז בשנת 1768, הורחב ב־1855 ונבנה מחדש כליל בשנים 1867–1868. החפירות עשויות לחשוף את תולדות הבנייה של בית תפילה חשוב זה.

השטח הזמין לחפירה בשלב זה הוא כנראה לא יותר מ־1,000 מ"ר. לפני החפירה תיפתח עונת העבודה של 2015 בסקר מכ"ם חודר קרקע (GPR) של האתר, כדי לקבוע את מיקומם המדויק של השרידים שמתחת לפני הקרקע ולהבין טוב יותר את הפוטנציאל הארכיאולוגי של האתר, לפני השקעת משאבים נוספים בחשיפה מלאה של השרידים בחפירה.

בראש החפירה יעמדו זנונאס באובוניס וד"ר יוחנן (ג'ון) זליגמן, יחד עם צוות של אנשי מקצוע בתחום המורשת. החפירה תיערך בידי צוות מעורב של פועלים ומתנדבים מליטא, מישראל, מארצות הברית ומקהילת יוצאי ליטא ברחבי העולם. תוכנית החפירה מתואמת עם האדריכלית צילה זק, כדי להבטיח שהשרידים ישולבו במלואם בהצעה האדריכלית הסופית ל"מרכז ההנצחה היהודי בווילנה".

החפירה המחודשת של בית הכנסת הגדול, כפרויקט משותף של אנשי מקצוע בתחום המורשת מליטא, מישראל וממדינות נוספות, מציעה הזדמנות החורגת הרבה מעבר לאפשרויות המחקר שיאפשרו הבנה טובה יותר של בית הכנסת הגדול ושל המבנים שסביבו בשולהויף. באמצעות עבודה משותפת של ליטאים, ישראלים, אמריקנים ויוצאי ליטא מכל העולם, ניתן להדגיש את חשיבותה של המורשת היהודית הבנויה כחלק בלתי נפרד ממורשת ליטא, שיש לכבדה בידי כולם ולשמרה לדורות. הצוות מקווה שהמאמצים המשותפים של אנשי מקצוע, מתנדבים ותורמים מכל הקהילות יתלכדו בפרויקט משותף שיקרב זו לזו את הקהילות המפוזרות של הליטאים ושל יהודי ליטא, ובה בעת ישמר חלק ממורשתם המשותפת לעתיד.

החזון לעתיד

בית הכנסת הגדול והמבנים הקשורים אליו היו המונומנטים החשובים ביותר של יהדות ליטא וחלק מרכזי ממורשת וילנה וליטא. האירועים הטרגיים של המאה העשרים, ובהם ההשמדה הפיזית של הקהילה היהודית של וילנה וחורבן המורשת התרבותית הבנויה שלה, הותירו את העיר ללא המונומנטים העיקריים שסימלו את מקומם של היהודים בתרבותה ובתולדותיה של וילנה. גילוי ארכיאולוגי אפשרי של שרידי המבנה של בית הכנסת הגדול ושל חפצים ממנו, וכן של מבני השולהויף, יתרום להגברת המודעות לתפקידם של היהודים בהתפתחותה, בתולדותיה ובתרבותה של וילנה. הוא גם ייתן ממשות חומרית לתוכניות עתידיות להנצחת זכרם של בית הכנסת הגדול והקהילה היהודית, כחלק מהתוכניות להקים במקום אנדרטה הולמת.

לאחר ניתוח ראוי של איכות הממצאים וחשיבותם, יש לשקול היטב את שילובם בהצעה הקיימת ל"מרכז ההנצחה היהודי בווילנה", כדי ליצור באתר מונומנט הנצחה הולם לבית הכנסת הגדול, לשולהויף ולקהילה היהודית של וילנה. כחלק מתהליך החפירה יש בהחלט להקצות כספים לשימור האתר ולהצגתו, וכן לשימור כל החפצים שיימצאו בחפירה.

The Project – English version